השידוך 2
סיפור השידוך מתחיל עם הבן אליהו, בנה הצעיר של דודה מלכה שאלינו היא הייתה קרובה רחוקה, אבינו היה בן דודה. אליהו זה, בחור שלמד בחדר אבל כוחו בלימוד תורה לא רב אלא בענייני המשק. בזריזות ניהל את משק החלב של המשפחה, בידיו ריכז את תעשיית הגבינה ההולנדית, דאג לפועל שהביא מחוץ לארץ, השגיח על עבודתו, בישול החלב אכסון התערובת וגימור נאה כך שגבינתם צברה לה מוניטין ושמה יצא לה למרחוק. בבוקר היה יוצא בכרכרה לאחוזות השכנות וכן אל איכרי הכפר אוסף בכדים גדולים את החלב לנותנו בידי המומחה וכך נשארה עבודתו היומית לפקח על כל ההמולה סביב התעשייה הזו. בנוסף לזאת היו לדודים שדות גני פרי ובית גדול ובו חדרים למנוחה ליהודים סוחרים או עגלונים הנוסעים או חוזרים בדרכם ליריד בברנוביץ המגיעים לכפר וולזוביץ' בלילה, נחים וממשיכים בדרכם.
דודה מלכה בראותה את בנה הגבוה היפה והחרוץ מתבגר, נבהלה מהמחשבה שהנה הוא יכול למצוא לעצמו בת זוג מבנות הכפר, הן כמעט שאינו מכיר את הבנות היהודיות מהערים הסמוכות. וכך יצאו מכתבים בהולים אל כל קרוביה הן היא לא תמסור את כל הטוב שצברה בעבודה רבה סתם לבתו של מישהו.
יום אחד מקבל אבינו מכתב מדודה מלכה עם בקשה לשלוח לחופש הגדול את הבת שלו להתארח בכפר. האם רמזה הדודה על מטרת הנסיעה והאירוח לא ידענו. בכל אופן אני החלושה בין הבנות יצאתי לכפר והסיבות היו שונות. ראשית בתיה אחותי הגדולה ממני ממש שנאה את הכפר, שנית אני בין כך הייתי מיועדת לצאת לקייטנה ואין מקום בו יכולתי לחיות בשפע כזה כמו בבית הדודה מלכה, שלישית אני זו שלא הייתה יעודה לה נדוניה. לבתיה דאגו ואני הייתי חברת השומר הצעיר והיה לי חבר שמראש היה ידוע שלא יבקש נדוניה. ובכן נסעתי.
אני מגיעה והנה ישנה כאן כבר בת דודתי בת דודה רחל מברנוביץ' והיא שרה-מיניה, עגלגלה יפה חדת לשון ובטוחה בעצמה הן דודה מלכה אחות אימה הייתה. לשתינו לא הייתה ידועה מטרת ההזמנה, אני גבוהה רזה שערותי קלועות בצמות מסביב ראשי, עם הנץ החמה כבר הייתי על רגלי, רצה מציעה את עזרתי לדודה, נוסעת עם אלי בכרכרה לסבב איסוף החלב, עוזרת לדוד באיסוף הפירות בגני הפרי וגם מוצאת זמן לקריאה. קרובתי שרה-מיניה איטית בתנועותיה, תמיד על שמיכה שוכבת בגן וספר בידה נמה ומשתזפת.
מיד הורגשה חיבתו של דודי אלי, אני קיבלתי את הפרי הכי יפה מהגן, הוזמנתי על ידי הבן אליהו ללוותו בכרכרה לעיר הקרובה ואפילו הפועל השכיר הראה לי את חיבתו והגיש לי כל בוקר גבינה הולנדית מטוגנת בשמנת או לחילופין פטריות בשמנת.
הימים עברו בשמחה, נהנינו, בלי לשאול למה ניתן לנו כל השפע הזה. ערב אחד כבר היינו עייפות אחרי עזרה ברחיצת כלים של לילה לפני היריד. המוני אורחים היו בפונדק וכולנו עזרנו לדודה, שכבנו לישון. היה לנו חדר מרווח, בחלון עץ תפוחים גדול ומרשים. כיבינו את האור ואנו עדיין מפטפטות והנה שמענו שיחת הדודים מהחדר השני.
קולה של הדודה מלכה נשמע ראשון: הקיץ עובר צריך להחליט איזו מהן. לא תפשנו עדיין לאן מובילה שיחה זו.
והדוד עונה: הן יודעת את שבעיני מתאימה ומוצאת חן הבת של משה, היא זריזה, נבונה (בעיניו כנראה הייתי כליל השלמות) וגם אלי שלנו מחבב אותה, תהיה לנו זיקנה טובה כשהיא תהיה בעלת משקנו.
עונה הדודה: אני בוחרת את שרה-מיניה, היא בוגרת יותר, חזקה יותר ואלי יתרגל הן הוא עוד נער לא נסמוך על בחירתו.
וכך בלי לשאול את פי הנערה והנער חשבו להם הדודים העשירים לקבוע את גורלנו. שתינו נערות עירוניות, רחוקות מכל הלך מחשבה כזה, שתינו בחרנו את דרך חיינו, התעטפנו בשמיכות וצחקנו. אחרי מספר ימים כשהלימודים באופק עזבנו את הכפר, נפרדנו בנשיקות מהדוד הדודה ומאלי וכבר אז ידענו שיותר לא נבקר בכפר זה. אחרי שנים נפגשנו בארץ ולא העלנו בשיחתנו את קורות הקיץ ההוא.
אני בביתי סיפרתי להורי בהומור רב על שיחת הדודים ואבי צחק איתי יחד ולא הכרתי על פניו האם ידע על מזימת דודתנו מלכה. איפה נמצא קברם של בני משפחה אלה לא נודע. כולם נרצחו ע"י הנאצים. הי"ד.
