אסתר רבקה התופרת

אותך לא אשכח.

אמנו אסתר רבקה ניהלה מגיל צעיר מתפרת לבנים. שמה הלך לפניה ומכיוון שרב היה הביקוש למעשה ידיה, הוסיפה עוד מכונה ועוד אחת ולימדה דור צעיר את מלאכת התפירה הנקייה והיפה.

פקידות גדולה הייתה בחצר הנסיך רדז'וויל, מורים רבים היו בעירנו הן בגימנסיה והן בסמינר כולם נתמכים ע"י הנסיך וכולם מבאי בית מלאכתה של אמנו רבקה.

בגיל צעיר נרתמה לעבודה כצוו הוריה סוחרי הירקות שבתם הגדולה לא תלך בדרכם, לא תחכה לחסדי שמים, לא לגשם ולשמש ולא תכופף את גבה התמיר על ערוגות הגן. לימדו את הצעירה מקצוע והנה היא עצמאית ופועלת.

והימים ימי התעוררות בין הפועלים, משטרים עולים ונופלים ולב הצעירה דופק בחוזקה ונמשך לשורות המהפכנים.

אך ככל בת ישראל היא קושרת חייה עם צעיר, פועל כמוה. חיי משפחה ודאגת הקיום ממלאים את יומה ומהימים הסוערים נשארו לה רק זיכרונות וסיפורים לילדיה שגדלו ומרדו במוסכמות והמשפחה גודלת, אחת עוזבת לארץ ישראל והשנייה אחריה ומלחמה.

המלחמה האיומה ופתיל חייה נקרע יחד עם רוב משפחתה. ניצלו אלו שאת ביתה עזבו ואלו שהגורל היה בעזרתם ואת ימי השואה עברו במאבק ומלחמה עם הצורר.

נחה לה אמנו היקרה בעלת העיניים הכחולות היפות, לבה הטהור ושכלה הטוב, היודעת לקרב אנשים ולעוץ עצה, והנה לעצמה לא מצאה עצה איך להינצל. יהיה זכרה ברוך.