פרה אדומה

ימי מלחמה, החזית לא רחוקה מאתנו, את הבנים הכשרים גייסו לצבא, כך לקחו מביתנו את דודי אברהם-איצ'קה שגמר את סמינר המורים והתכונן לנסוע לווילנה לאקדמיה לציור, הוא היה צייר מוכשר אבל בלי ללמוד לא ניתן לו להיות מורה בתחום ואת זה דווקא רצה לעשות.

בבית נשארו סבא וסבתא (לייב-אלי ורחל-לאה), הורינו (את אבא משה לקחו מדי פעם לעבודות מטעם הצבא) והדודות מיכלה, ליבה ואנו הילדים, בתיה אני ויהודלה הקטן. חדווה ואלקה אחיותינו נולדו אחר המלחמה.

המצב עם אוכל לא היה קל, במונחים של היום – היה רעב כבד, אינני זוכרת מותרות בכלל בעיקר בזמן שאבא הביא מהעיר סלוצ'ק את ששת ילדי דודנו אברהם שהיה באמריקה והדודה איטה נפטרה ממחלת הטיפוס. בנוסף לזה עוד שיכנו בביתנו חייל או שניים לפי הצורך הדחוף של הצבא. ביתנו היה גדול לפי המושגים של אז אבל כפי שהיה מאוכלס לא הייתה פינה פנויה, בנוסף אמא ניהלה מתפרה ועבדו אצלה כמה בנות, בתיה קרוניץ' רוחל בלומעס ואחרות לפי הצורך. גם הבית הקטן בן חדר אחד שהיה בהמשך לפרוזדור ובו מחסן פרודוקטים צורף כמובן לדירה ושימש לשיכון ששת ילדי הדוד.

משטר צבאי היה בעיר, לנו הילדים היה רק מובן דבר אחד שחיילים יכולים בכל רגע להיכנס ולהשתכן בבית, פעם זה חיילים רוסים, אצלנו היו טטאריים, ופעם חיילים גרמנים. ליהודים וגם אולי לגויים היו הגבלות: מותר לגדל בחצר תרנגולות אווזים ורק פרה אחת ולא יותר וכל אלו לא פעם היו מוחרמים.

יום אחד הודיעו קרובינו בני משפחת סבתא (ליפובסקי) שגם הם סובלים מגזירת ההגבלות ואם ברצוננו לקחת פרה עד לגמר המלחמה הם ישמחו מאד.

סבא יצא לקבל את השי שנפל לנו מהשמיים כי מי לא ישמח לקבל חלב כשברשותנו חצר גדולה וגני ירק ושדות מרעה בהישג היד. יצא ברגל לליפקי סבנו לייב-אלי, החסון הגבוהה בעל ההופעה היהודית המרשימה, כובע לראשו ומקל בידו והגיע לליפקי לשמחת בני המשפחה שהיו מאד מבודדים שם בכפר באותו זמן, קיבל את הפרה הדמשקאית, גבוהה, עורה אדום כתום, עיניה נבונות ושמה קרסולה (קרסנה – אדומה, קרסיווה – יפה וכך ביחד קראנו לה קרסולה).

הדרך חזרה הייתה מלאת תלאות. חיילים פגשו את סבא. בראותם יהודי מוביל פרה והוא גבוה ובעל הופעה מרשימה, התחילו בשאלות מלוות במכות רובים על גבו וראשו. בסוף אמנם שלחוהו לדרכו אבל חבול חזר סבא הביתה נפל למשכב ולא קם מספר שנים עד שמסר נשמתו לבורא.

קרסולה מצאה לשמחת ליבנו מקום ברפת בחצר בו גידלה סבתא אווזים ותרנגולות. אלה הועברו למחסן הקטן בו היו עצים להסקה ובו נשמרה גם תנובת ירק הגן והגינה.

הפרה נתנה חלב, יום יום שלחוה למרעה עם רועה העדר העירוני כי הרבה פרות היו בעיר בעת הזאת ייתכן מסיבות דומות לשלנו. אחרי שנה המליטה קרסולה את עגלתה היפהפייה קוויעטקה (שמובנה – פרח) והיא כולה שחורה עם כתמים לבנים.

לנו הילדים לא היו משחקים רבים בזמן הזה ואלו שהיו תוצרת בית היו, שמחנו עם השעשוע החדש וכל ליבנו מסרנו לקוויעטקה. ימי המלחמה נמשכו, הגזירה גזרה וקוויעטקה נמכרה לשכן לא לפני שקיבלה טיפול מסור מידי סבתא ומידינו, כל שאריות האוכל שמאסנו בו הלך לעגלה וזו גדלה ופרחה ולא ניתן היה יותר להסתירה מעיני הרשות. קנה אותה שכננו הגוי יבלונסקי ולנו הנשמה יצאה מגעגועים. יום אחד ברחה העגל המבכירה לחצרנו והצטרפה לאימה ואנחנו בדמעות התחננו לסבתא שתישאר אתנו. לא זוכרת איך שוכנענו אבל העגלה הוחזרה אחר כבוד לחצרו של הגוי. עם הזמן גדלנו וחוויות אחרות מילאו את מקומה של הפרה קרסולה ועגלתה קוויעטקה.

רק בבואי ארצה לקבוצה ברחובות ובראותי את הפרה אדומקה ברפת הקטנה שלנו ליד המקלחת שבמורד הגבעה נפשי יצאה בגעגועים לקרסולה הפרה ,זכר ילדותי.