השידוך
1
משפחת אבי הייתה כפרית מיסודה, חוכרי אדמות הנסיך או סתם פריץ בעל אחוזות. בעלי פונדק דרכים או נפחים ובעלי מלאכה אחרים. בעוזבם את הכפר למדו מקצוע אבל גם שימרו את היחסים עם כפר המולדת ועם בעל האחוזות. כך גדלה שכבה של סוחרי פירות הכפר וביחוד סוחרי פרות, לא אזכור במשפחתנו סוחר סוסים אחד אבל נפחים אומני מתכת כמה, היו אלה אוהבי סוסים ופרנסתם לא קלה אבל אהובה עליהם. אלה שנכסיהם התרבו דאגו שהנכסים יישארו במשפחה ואת זאת איפשרו חתונות בין קרובים.
בייחוד הצטיינו בזה האחיות רחל ומלכה. הראשונה הייתה בעלת שורה של בתי מגורים, כמה אטליזים ומעט ילדים. את ביתה הגדולה חתנה עם בן דוד אחד, על ביתה הצעירה לא הייתה מרותה גדולה, היא עלתה ארצה וכאן למדה את מקצוע האחות וגם את בחיר ליבה בחרה ללא התייעצות עם הוריה אבל את בנה יחידה רצתה רחל לראות כבן זוגה של אחת מבנות המשפחה, מכיוון שהבן היה רק בעל השכלה יסודית ותורנית חפשה אישה בשבילו שלא תתנשא וכמובן שתהיה יפה ונבונה רצויה אשת חייל. הפור נפל על עטרה של דודה חנה-לאה העשירה והיא אכן מתאימה ועומדת בכל הדרישות. שליחים ושדכנים רצו מפה לשם בלי להתחשב בכלה (האמורה להיות) אך למרבה הצער היא כבר בחרה את בן זוגה והתכוננה גם היא לעלות ארצה. למזלה הרב בנתה עטרה את חייה בארץ ולה בן ובת. הבתים על כל יושביהם וכל הרכוש הרב היו לרצח וביזה בידי הנאצים. לדודה רחל ניצלה רק הבת שרה-מיניה שעלתה ארצה.
שניה לפעולה זאת של בניית משפחה שכולם קרובים אחד לשני ובקרבת דם ממש הייתה אחותה, דודה מלכה. אלינו היא הייתה קרובה רחוקה יותר, אבינו (משה לכוביצקי) היה בן דוד מדרגה ראשונה. לדודה מלכה היו שישה ילדים, שלוש בנות ושלושה בנים. בשביל לבסס את קיום המשפחה יצא הדוד עם בנו לדרום אפריקה ומשם חזר עם הון לא קטן אבל עם שנאה עזה על ניצול השחורים לפי אמונתו. הוא חזר לכפרו אבל את בניו לא הצליח לקשור למקום וכך בנו הבכור לייבע נשאר באפריקה וחי עד סוף ימיו חיי רווק ואתנו ובמיוחד עם אבינו עמד בקשר הדוק. הבן השני למד בגימנסיה בעירנו ותקופה גם גר בביתנו לפני שהיגר לאמריקה. הבנות התחתנו, הבכורה במשפחה התחתנה בלכוביץ' עם איש צנוע ונחמד אבל לא מפרנס גדול. היו להם חיים לא קלים, כך אני חושבת, כי הדודה מלכה תמיד לקחה בחשבון שצריך לעזור ולעזור להם. את הבת השנייה חיתן אבי עם בחור ניסווז'אי נחמד, סוחר תבואות וחייהם היו מאד מאושרים נולדו להם ילדים מספר ועל כולם עלה הצורר הנאצי בטבח יהודי העיר.
נשארו שני הצעירים. בן גדול מאתנו במספר שנים ובת בת גילנו. הבת יפהפייה לא מצויה מצאה את בחיר ליבה בין בחורי עירנו, בחור עשיר מוצלח ויפה תאר אבל השתייך לנוער הזהב, אהב לשחק בקלפים ולהרים כוסית. רעד הלב לאבי אבל התברר שאחרי החתונה שינה את אורח חייו נולדה להם ילדה שידועה הייתה ביופייה וחינה היה גדול בעיני כל העיר אפילו הנוצרים. לא עזר כל היופי ובזה שביום השחיטה האם הצעירה רצה מגוי אחד לשני בתחינה שיאמצו את ילדתה וכך כל המשפחה הצעירה הוצאה להורג באותו יום מר ונמהר ביחד עם משפחתנו.
2
סיפור השידוך מתחיל עם הבן אליהו. בחור שלמד בחדר אבל כוחו בלימוד תורה לא רב אלא בענייני המשק. בזריזות ניהל את משק החלב של המשפחה, בידיו ריכז את תעשיית הגבינה ההולנדית, דאג לפועל שהביא מחוץ לארץ, השגיח על עבודתו, בישול החלב אכסון התערובת וגימור נאה כך שגבינתם צברה לה מוניטין ושמה יצא לה למרחוק. בבוקר היה יוצא בכרכרה לאחוזות השכנות וכן אל איכרי הכפר אוסף בכדים גדולים את החלב לנותנו בידי המומחה וכך נשארה עבודתו היומית לפקח על כל ההמולה סביב התעשייה הזו. בנוסף לזאת היו לדודים שדות גני פרי ובית גדול ובו חדרים למנוחה ליהודים סוחרים או עגלונים הנוסעים או חוזרים בדרכם ליריד בברנוביץ המגיעים לכפר וולזוביץ' בלילה, נחים וממשיכים בדרכם.
דודה מלכה בראותה את בנה הגבוה היפה והחרוץ מתבגר, נבהלה מהמחשבה שהנה הוא יכול למצוא לעצמו בת זוג מבנות הכפר, הן כמעט שאינו מכיר את הבנות היהודיות מהערים הסמוכות. וכך יצאו מכתבים בהולים אל כל קרוביה הן היא לא תמסור את כל הטוב שצברה בעבודה רבה סתם לבתו של מישהו.
יום אחד מקבל אבינו מכתב מדודה מלכה עם בקשה לשלוח לחופש הגדול את הבת שלו להתארח בכפר. האם רמזה הדודה על מטרת הנסיעה והאירוח לא ידענו. בכל אופן אני החלושה בין הבנות יצאתי לכפר והסיבות היו שונות. ראשית בתיה אחותי הגדולה ממני ממש שנאה את הכפר, שנית אני בין כך הייתי מיועדת לצאת לקייטנה ואין מקום בו יכולתי לחיות בשפע כזה כמו בבית הדודה מלכה, שלישית אני זו שלא הייתה יעודה לה נדוניה. לבתיה דאגו ואני הייתי חברת השומר הצעיר והיה לי חבר שמראש היה ידוע שלא יבקש נדוניה. ובכן נסעתי.
אני מגיעה והנה ישנה כאן כבר בת דודתי בת דודה רחל מברנוביץ' והיא שרה-מיניה, עגלגלה יפה חדת לשון ובטוחה בעצמה הן דודה מלכה אחות אימה הייתה. לשתינו לא הייתה ידועה מטרת ההזמנה, אני גבוהה רזה שערותי קלועות בצמות מסביב ראשי, עם הנץ החמה כבר הייתי על רגלי, רצה מציעה את עזרתי לדודה, נוסעת עם אלי בכרכרה לסבב איסוף החלב, עוזרת לדוד באיסוף הפירות בגני הפרי וגם מוצאת זמן לקריאה. קרובתי שרה-מיניה איטית בתנועותיה, תמיד על שמיכה שוכבת בגן וספר בידה נמה ומשתזפת.
מיד הורגשה חיבתו של דודי אלי, אני קיבלתי את הפרי הכי יפה מהגן, הוזמנתי על ידי הבן אליהו ללוותו בכרכרה לעיר הקרובה ואפילו הפועל השכיר הראה לי את חיבתו והגיש לי כל בוקר גבינה הולנדית מטוגנת בשמנת או לחילופין פטריות בשמנת.
הימים עברו בשמחה, נהנינו, בלי לשאול למה ניתן לנו כל השפע הזה. ערב אחד כבר היינו עייפות אחרי עזרה ברחיצת כלים של לילה לפני היריד. המוני אורחים היו בפונדק וכולנו עזרנו לדודה, שכבנו לישון. היה לנו חדר מרווח, בחלון עץ תפוחים גדול ומרשים. כיבינו את האור ואנו עדיין מפטפטות והנה שמענו שיחת הדודים מהחדר השני.
קולה של הדודה מלכה נשמע ראשון: הקיץ עובר צריך להחליט איזו מהן. לא תפשנו עדיין לאן מובילה שיחה זו.
והדוד עונה: הן יודעת את שבעיני מתאימה ומוצאת חן הבת של משה, היא זריזה, נבונה (בעיניו כנראה הייתי כליל השלמות) וגם אלי שלנו מחבב אותה, תהיה לנו זיקנה טובה כשהיא תהיה בעלת משקנו.
עונה הדודה: אני בוחרת את שרה-מיניה, היא בוגרת יותר, חזקה יותר ואלי יתרגל הן הוא עוד נער לא נסמוך על בחירתו.
וכך בלי לשאול את פי הנערה והנער חשבו להם הדודים העשירים לקבוע את גורלנו. שתינו נערות עירוניות, רחוקות מכל הלך מחשבה כזה, שתינו בחרנו את דרך חיינו, התעטפנו בשמיכות וצחקנו. אחרי מספר ימים כשהלימודים באופק עזבנו את הכפר, נפרדנו בנשיקות מהדוד הדודה ומאלי וכבר אז ידענו שיותר לא נבקר בכפר זה. אחרי שנים נפגשנו בארץ ולא העלנו בשיחתנו את קורות הקיץ ההוא.
אני בביתי סיפרתי להורי בהומור רב על שיחת הדודים ואבי צחק איתי יחד ולא הכרתי על פניו האם ידע על מזימת דודתנו מלכה. איפה נמצא קברם של בני משפחה אלה לא נודע. כולם נרצחו ע"י הנאצים. הי"ד.
